חומרים וגדלים שונים נבדקו למעני.

הטכנולוגיה החדשה הבטיחה לדחוס הרבה יותר ממני על שטח פיזי קטן יחסית, בתחילה חשבו שטוב לי עם היקף הגוף של 30ס"מ קוטר שלי אבל הגיעו למסקנה שאף אחד לא ירצה כל-כך הרבה ממני על חתיכה אחת.

איש בשם לו אוטנס היה מי שהחליט שהגיע הזמן לדיאטה רצינית, אחרת משתמשים לא ירצו בי.

הטענה הייתה שהיקפי החדש צריך להיות קטן יותר פיזית, אך לאפשר רק מעט יותר זמן נגינה מהתקליט,

 

 

 

המילה "דיגיטלי" נשמעה לי קצת מצחיקה בהתחלה אבל בין סטרופוואפל אחד למשנהו הבנתי שאני הולכת לעבור טרנספורמציה רצינית. הצלחתי להבין שהולכים לרסק אותי לחתיכות ולחבר אותי חזרה. במקום גוף שלם אחד שהייתי בהקלטה אנלוגית, כל שנייה ממני תתורגם למספרים בינאריים, אפס ו-אחד, אשר יתורגמו חזרה לצלילים בשביל המאזינים. 

 

 היפנים היו רציניים מאוד; רצו לאחד כוחות, רצו ליצור סטנדרט אחיד של אודיו דיגיטלי, ברמה אחת גבוהה יותר ממה שכבר השיגו אנשי פיליפס. הוחלט שכל שנייה תישא 44000 ביטים (ייצוגים מספריים בינאריים) .

 

 עכשיו היה צריך להחליט כיצד יוטבע המידע על הגוף החדש שלי. להפתעתי הוחלט שמה שטוב לקולנוע טוב גם לי, וכהמשך ללייזר דיסק, הוחלט שעל גופי המנצנץ יוטבעו שקעים ובליטות, אשר ייצגו את המידע הבינארי, שכך הלייזר יוכל לקרוא מגופי, שקעים ובליטות, קצת כמו כתב ברייל, אירוני משו, אבל עובד.

 

יפני מסוני בשם נוריו אוהאגה ביקש להקשיב לי קצת יותר טוב.

קשה לי לתאר את התחושה של הידיעה שתוך זמן מה כל יצירה שלי תכיל גם ייצוג ויזואלי נע. היא הייתה מרגשת ומפחידה כאחד, ובעוד הטלוויזיה כובשת עבורי עוד ועוד אוזניים, מבלי שהתכוונתי , התקליט הבין שאהבתנו הוכתמה לעד.

 

כך, בעודי נדהמת מmtv  מחד, ומנסה להשתלב בעידן המחשב עם כל מיני יוצרים אקספרימנטליים מאידך,  פיליפס וסוני סיימו את עבודתם, ובנו לי בית לתפארת, שיוכל להכיל את גופי החדש והעדכני.

(מזל שחשבו על זה בזמן לעידן ה mtv  )

 

 

רצינו להתחיל משו והתחלנו לייצר את החומרים בלאנגנהורן ליד האנובר , גרמניה, בכמויות הולכות וגדלות. הדיסק הראשון שהוצא, ביפן בלבד, היה 52^nd street  של בילי ג’ואל, אלבום משנת 78.

נארזתי בקופסאות שנקראו jewel boxes , עד היום לא כ"כ ברור לי מה הקשר בין השם לפלסטיק שחור ושקוף, מחובר באופן מפוקפק, וכל מיני שיניים שנועדו להחזיק את גופי הקליל שלא יברח.בכל פעם שהוציאו אותי החוצה זה נשמע כאילו שחררתי אנחת רווחה קטנה.

 

 

פיליפס באפריל ואחריה סוני באוקטובר, ביתר הצלחה, החלו לשווק את הנגן החדש.

לא הופתעתי לגלות שעל אף שהנגן החדש עלה לא מעט, היפנים קנו יותר מ35 אלף חתיכות ממנו תוך 3 חודשים.

ביפן לא מוטרדים מעניינים שוליים כמו מה ינגנו במכשיר החדש שלהם. התהליך הזה עוד היה בחיתוליו, כשבחודשים הראשונים רק כמה עשרות כותרים, בעיקר של הצד היפני, היותר מוזר שלי , היו היחידים שהוצעו למכירה.

יכולת השליטה בגופי החדש, בביתי החדש, הייתה מדהימה. בלי המחט האגרסיבית, בלחיצת כפתור היו מזיזים את הלייזר לאן שצריך והוא היה קורא מגופי את המידע, בלי שריטות ועקצוצים. עם הציפוי החדש והשקוף שלי,

ידעתי שגופי לא יזדקן בקרוב.

 נולדתי מחדש ביו  אס  איייי, במפעל ייצור שנפתח באינדיאנה.

 

 

 

עם הייצור החל גם השיווק, לאט לאט עוד ועוד אנשים החלו מגלים עניין בלוק החדש שלי, בערתי. הרגשתי כמו בתולה; פעם אחר פעם.

 

 

 

בסערה שנוצרה,בעודי רוכבת על הברק בגשם סגלגל הגיעה הפתעה חדשה מחבריי במזרח הרחוק. למשמע המלה "מהפכה" קצת נלחצתי, …רק התחלתי ליהנות, אבל הסתבר שסה"כ ארגנו לי בתים נוספים. (בכל זאת אני בכ"כ הרבה מקומות בעת ובעונה אחת) .

 

 

הודיעו לי על שני חידושים עיקריים, האחד נגן לרכב,הרי אין כמו להקשיב לי עם חלון פתוח, כשהרוח מוסיפה את האפקטים שלה להרמוניה. החידוש השני היה הדיסק מן. נכון שכבר ידעתי ימים יפים עם הווקמן , אבל היכולת להיצמד לאנשים עם כל האיכויות החדשות שלי הייתה מרגשת באמת. ואכן האנשים לא נותרו אדישים. הדיסקמן הפך להצלחה, על אף שבואו נאמר שכל הקפיצות והקטיעות לא ממש הלמו את הקטע החדש והמגניב שלי. אבל תקופות מעבר זה תמיד קשה. מדי פעם חשבתי על התקליט, ואיך הוא אף פעם לא לקח אותי לשום מקום; ועל אף שהתגעגעתי עדיין לנחירות, לזיפים, וללחשושים, ידעתי כבר אז שלא נרקוד עוד יחד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

              

 

 נראה היה שאת כל הסנטימטרים שאיבדו המעצבים במעבר ממשטח עבודה של 30 ס"מ ל 12 ס"מ הם החליטו להשקיע בערוץ הmtv החדש הזה. אני, כל שרציתי היה שייקחו עליי סיבוב, אחרת איעלם.

 

אליה וקוץ בה! נדמה היה שהדייר סטרייטס רמזו שהפכתי לזנותית וחמדנית! אולי הם דיברו רק על הזמרים ששרים אותי בכל אופן השתדלתי להתייחס אליהם כאחים לנשק במלחמה בתקליטים, לגמתי מהקולה החדשה שלי (מגעילה!) והמשכתי הלאה.

 

 

86 הייתה מבלבלת משו.
הדיסק, התקליט ואני ניהלנו משולש אהבה ביזארי, אך הצבעים החדשים שלי בהקו דרכי. הדיסקמן פרץ קדימה,בעוד הווקמן החל להינמס.

 

 

הזמרת הפופולרית ביקום החליטה לא לטרוח להוציא עותק של אלבום הרמיקסים שלה על תקליט.

 

 

 

זה לא היה קל.

 

התחושה שיתכן ובקרוב חלקים נרחבים ממני לא יזכו עוד במגע השחור

 

והמחוספס העלו בי מחשבות מדכאות במיוחד. הרהרתי בלנסות את הדבר

 

החדש הזהשנקרא פרוזאק אבל אז שמעתי מבריטניה על משו שנקרא mdma  .

 

טיסה ראשונה והנה אני בהאנגר -

 

 

 

 

 

דלוקה לגמרי! 

 

 

 

  

 

הבלונדה אמרה להיכנס לקצב, לרקוד.

גל של השראה חדשה נחת עליי וב 3 בבוקר נצחי אחד הגיע הטלפון מאמריקה -
הדיסק עבר את התקליטים במכירות.

לבי החסיר פעימה; הסבלנות השתלמה.

 

                     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 אני בכל אופן, רכבתי על הזמן.
בפתחן של שנות ה 90 כבר היה נגן הקומפקט ברשותם של 28% מבתי האב בארה"ב. אנשים מסוימים קראו לי רוצחת, אויבת ציבורית ,
אבל אני הרגשתי חופש, חופש  90.  

 

Get the latest Flash Player to see this player.

 

 

 

 

 סוני שיגרו את המיני דיסק. מה     הם     רצו     בכלל ? הם אמרו לקומפקט לא לדאוג, שזה הילד הקטן שלו שנועד להחליף את הקסטה בזכות יכולת ההקלטה שלו, ושיש לו ווליום מעפן. הסימפתיה אלי הייתה בלתי נגמרת באותה תקופה, אבל כל החידושים כמו מהחלל החיצון והניסיונות להעביר אותי ממדים,החלו להרגיש כמשבר אמצע החיים.  כל   שרציתי    הוא    להמשיך    בחיי.

 

 

 

 

 

השנים נזלו, התחלתי קצת להסריח מבירה וחוסר מקלחת, כך ששמחתי להישטף בגל טכנואידי חסר גבול אשר הלם את כל החידושים הטכנולוגיים האחרים. בשנים אלו החלה התופעה הנקראת הרשת הכלל עולמית, world wide web. בעזרת רשת האינטרנט יכולת לשבת בחדר שלך ובאמצעות המחשב האישי שלך לצרוך, לייצר ולהחליף מידע. ומה איתי ? חיכיתי לשטף.

חזרתי לגרמניה, לניתוח מיוחד, כדי להביא לכם את אהבתי.
אמרו לי שם שסידרו לי גוף חדש, שקוראים לו mp3, אמרתי להם שזה לא ייתכן, אני לא רואה כלום, אמרו לי "חכי נשמה, את עוד תרגישי".

 

 

 

 

 

ידעתי שיום מתוק אחד אבין הכל, ובפרשת הדרכים של 1996 אכן הבנתי. דיוויד בואיי הציע להוריד אותי מאתר אינטרנט. להוריד נשמע רע, זה נכון , אבל המאזינים הנלהבים שכפלו אותי כאילו הייתי כבשה.
אמנם לקח המון זמן להוריד אותי, אבל זה סה"כ היה עוד שלב באבולוציה המוארת שלי. הבי פי אמים נהיו פסיכיים באותה תקופה, אז קיררתי עם חומרים מן הצומח. הרגשתי גל של רוחניות עוטף אותי, דיברתי פחות, לא ידעתי אם אני מוכנה או לא, אבל הבנתי ששוב מתחילה מהפכה.

  

 

 

 

 

הפחתתי בכמויות, ורציתי להציץ במראה לנסות להבין מה קורה לי. כל אימת שניסיתי נתקלתי בסימנים סתומים, מלבנים וריבועים, בלוקים אפורים ,קווים ונקודות, ואותם אחדים ואפסים שכ"כ התרגשתי לראות בזמנו היו עכשיו פשוט בכל מקום. ניסיתי לגעת באחד המאזינים, ועוד פעם, אך נתקלתי רק בזגוגית עבה. חשבתי שהקארמה שלי באה לרדוף אותי, שהכל נגמר , התחלתי לחפור לעצמי בור, טיפסתי על קירות. לבסוף נרגעתי, החלטתי לגלות אורך רוח . להגיד ok  למחשב.

 

הסבלנות השתלמה.

 

 

 

לאחר זמן מה מצאתי את עצמי בבית זר ומוזר, הוא נקרא Win amp והיה יפה וחדשני, הרגשתי Supa dupa fly. . . הזמן חלף, וילד שמן רזה השתמש בי כדי להגיד שמה שחשוב זה הכאן והעכשיו, ברוח התקופה, זרמתי.

זרמתי בנהרות האינטרנט מאדם אחד למשנהו. היה קשה, המון סכרים, מהמורות, רוחות, אבל איכשהו שוכפלתי בקלילות להמוני משתמשים. היה לי קצת צפוף ודחוס ככה בגוף חסר המשקל שלי, אבל מה אני אגיד לכם? עפתי.

 

 

 

הזמינו אותי לקוקטייל חגיגי. עשיתי מאמץ, הרי אלכוהול ואני תמיד הסתדרנו מעולה, שם חשפו בפני בית חדש בשבילי.

 

 Mpman הם קראו לו, קופסה קטנה, קטנה יותר מהדיסק-מן הוצגה בפני, מחשבות קלסטרופוביות התרוצצו במוחי, לקח לי זמן, אך ידעתי שליבי יוסיף לפעום, חודשים עברו, ולבסוף אמרתי "הכו בי שוב" וזחלתי פנימה

.

 

 

לפתע נכחתי בכל קולג’ באמריקה, בגוונים ובכמויות שלא הכרתי קודם.שון פאנינג הסביר לי על באדוויזר שהוא מצא דרך שאנשים ישתפו וישכפלו אותי בינם לבין עצמם, ללא הגבלה, באמצעות תוכנה בשם נאפסטר, תוכנת p2p  , שמאפשרת לכם וללו אוטנס לשכפל אותי אחד מהשני בהעתק מדויק ולהיפך.

עם הזמן זה התחיל כמעט להציק אבל בסוף התמסרתי.
אימרו את שמי למחשב,
קפיצה קטנה ואני אצלכם.
לפתע הייתי זמינה לכל אדם,

בחינם .

 

 

 

 

בין ניתור לניעור עשיתי טעות והעפתי מבט בגוף הדיסק שלי.

חיוור מעט, הוא הביט במראה ומלמל, " אוי לא, מה זה?",

הוא אמר שהוא רואה רשת עכביש וזה הוא שתפוס במרכזה. 

 

 

 

 

 

 

  

 

אמרתי לו שבסוף זה לא באמת משנה. הוא אמר שמעולם לא התכוון לגרום לי צרות.האמנתי לו, ידעתי שכבר מאוחר מדי
לעצור.

 

 

הגעתי, למה שנראה באותו רגע כמו העתיד.
גלגלנו משו וחשפו בפניי את ביתי החדש.

 

עד סוף 2001 מגדלים נפלו, אבל הנאפסטר רק צמח, 26 מיליון משתמשים אם מישהו סופר. לפני שהספקתי להגיד "תביעה משפטית" כבר הקימו עבורי גן חיות שלם. מה היה לנו שם ? אני כבר לא זוכרת את הסדר שבו הם נולדו: הדובי, החיפושית, הפרד והציפור הכחולה והאהובה ועוד מיני ישויות מוזרות.

 

 

                               

 

 

                                                     %

 

 

 

 

                                                                                                          ***

 

 

 

 

                                     <

                                                                             

 

                                                                                                               .

 

 

 

 

                                                                                                                                                     _____________                                                                                [______________]

h

 

 

 

 

 

גלקסיה חדשה של אוד*ו שבה דרך ממשקים פשוטים, סימנים מע*רים xותי מהשינה, וxני נסחפת בזרמים תת קרקעיים.  xנ* הולכת להשאיר את כל כולי לעצמי.

 

 

 

 

 

completed

 

 

 

 

 

 

                                                                                                                                     s

 

 

 

 

 

e

 

 

 

a

 

 

 

c

 

 

 

 

 

 

 

 

 

r

הכל היה כל כך חדש, ואוורירי, ובהיר, ששמתי משקפי שמש גם בלילה. הורדות, הסתבר, זה בעיקר פעילות לילית, ו 2002 הגיעה. נהניתי מאזור הדמדומים החדש בו מצאתי את עצמי. כחומר פיראטי, החלשים נהיו גיבורים, נזכרתי במהפכה הקודמת, כ ו ל ם  מ ח י י כ י ם,  כ ו ל ם  ש ר י ם.

 

מאז, מהירות הקול, והמידע בכלל, ממשיכה להתגבר. נפחי המידע שנגני האמ פי 3 יכלו להכיל עלו, ומחיריהם ירדו, וגם עניין זכויות היוצרים מתחיל להסתדר. המהפכה כמעט הושלמה.

 

לגעת בי, לגנוב אותי, להריח אותי ולשבור אותי כבר אי אפשר. אני ממשיכה לנסות להבין מה האפשרויות של בגלגול הנוכחי שלי, ולקרוא בספר שמצאתי על איך להיות בלתי נראית. גופי הפוליקרבונטי, הנוצץ, הדק והחלק, מצופה ההגנה מפגעי העולם, זה האמיתי בלבד, מתרחק ממני במהירות. אולי נעלב, אולי לא, אבל רציתי להיפרד ממנו כמו שצריך.